אז תצעקו – תמר מור

כשיו"ד שתיים המפולגת יוצאת לפעילות קצרה עם המדריכה, אף אחת מהן לא יכולה להעלות בדעתה איך היום הזה ייגמר.
יממה אחר כך, כשהן שרועות מותשות על קרקע בוצית, הן כבר כמעט לא זוכרות איך החיים נראו פעם.
מיטה נוחה, אוכל בשפע. אוויר לנשימה ואור. כל המותרות שתמיד מובנים מאליהם.
שאת סגורה בתוך מערה בלי לדעת מתי תחולצי ממנה, אם בכלל, כל אלה הופכים פתאום למשאת נפש. וברקע הפחדים רוחשים, ולא תמיד אפשר לגרש את הבדידות.
אין להן ברירה אלא לצאת למסע, כולן יחד וכל אחת לחוד.
להתגייס כדי להביא כל שביב אור אפשרי לאפילה המאיימת של המערה. להיות ביחד, לגלות זו את זו. להתפלל כל הזמן. עד שנצא. ביחד.